פסק-דין בתיק ת"א 4247-02-09

1.         בפניי תביעה לתשלום חוב כספי בגין שימוש במכשירי טלפון סלולרי.

התובעת טוענת כי הנתבע 2 התקשר עימה בהסכם לפיו רכש, הוא בעצמו, ביום 13.8.07  7 מכשירי פלאפון חדשים. פחות מחודש לאחר מכן, ביום 10.9.07, העביר הנתבע 2 את הבעלות במכשירים אל הנתבעת 1, תוך שהוא חותם בשם הנתבעת 1 על הסכמי התקשרות, על הוראת קבע וכן, כאשר הוא מתחייב באופן אישי כלפי התובעת לפרוע כל חוב שוטף או אחר עד למועד סיום התשלומים בגין המכשירים או עד למועד ביצוע ההעברה על שם, לפי הענין. התובעת טוענת כי מצבה הכלכלי של הנתבעת 1 החמיר ואילו הנתבע 2 ועובדיו המשיכו לעשות שימוש במכשירי הפלאפון, כאשר הנתבע 2 משלם, מעת לעת, מכספו שלו, עבור המכשירים והשימוש בהם, אולם החל משלב מסוים, חדלו הנתבעים לשלם, עד אשר ביום 2.11.08 נותקו קווי הטלפון של הנתבעים על ידי התובעת ולא חוברו עוד. חובם של הנתבעים עומד על סך של 59,340 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה.

2.         הנתבעים מכחישים את טענות התובעת.

לטענת הנתבע 2, אשר הינו מנהל ובעל מניות אצל הנתבעת 1, המחויבות לתשלום עבור המכשירים והשירותים הינו על הנתבעת בלבד וכי הוא עצמו מעולם לא התחייב לשלם דבר לתובעת ואינו חב בחובה של הנתבעת 1.

עוד טוענים הנתבעים כי הנתבעת 1 לא הפרה את מחויבויותיה כלפי התובעת וכי לא התקיימו אותם התנאים החריגים המצדיקים הרמת מסך.

3.         סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן - "חוק החברות"), העוסק בהרמת מסך, קובע כך:

"(א)     (1)        בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם

מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

(א)       באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

(ב)        באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

(2)        לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.

(ב)..."

סעיף 6(א)(1)(ב) מאפשר ייחוס חוב של החברה לבעלי המניות כשהדבר מוצדק, כלומר כשהשימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה בתנאים המנויים בסעיף.

4.          "כאשר בית המשפט התרשם, שבעלי השליטה לקחו סיכונים לא מחושבים בניהול החברה; כאשר המשיכו להזמין סחורה ולשדר 'עסקים כרגיל', כאשר החברה שבבעלותם כבר היתה במצב כלכלי קשה ביותר, לא עסקה בניסיון לשיקום אלא בגלגול כספים, אולי תוך תקוות להבראה, אך תקוות שלא היה להן על מה לסמוך, תוך סיכון הנושים."

(ד"ר י. בהט חברות החוק החדש והדין העשור השני (2009), 165).

5.         בענייננו, ידע הנתבע 2 כי החברה מצויה במצב כלכלי קשה והוא אף מודה בכך:

"ש. מתי התחילו הקשיים.

ת. התחלנו להרגיש במאי 08." (פרוטוקול, עמ' 9, שורה 9)

אך למרות קשיים אלה, המשיך הנתבע 2 להחזיק במספר מכשירים סלולריים מבלי לצמצם את השימוש בהם, אלא המשיך להשתמש במכשירים ואף הגדיל עשות, וניצל חבילות גלישה, בידור ומשחקים: